אלפי דברי תורה עם החיזוק היומי

2016-06-01 08:20:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כד' אייר'*\n *'הסוד שבקושי'*\n\nשני חמורים נשאו עליהם משא גדול. \n\nחמור אחד סחב שק מלח והחמור השני סחב שק מלא בספוגים...\n\nבתחילת המסע היה החמור בעל שק-המלח מצטער מאוד מהמשא שהוא סוחב בגלל משקלו הרב.\nלעומתו החמור השני הלך במהירות ובשמחה, 'מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'...\n\nלאחר ימים של הליכה הגיעו שני החמורים לנהר, חייבים הם היו לעוברו כדי להמשיך במסעם...\nהמים בנהר היו עמוקים וכיסו את החמורים.\n\nבשחייתם בנהר הרגיש החמור עם שק המלח שהמלח שעליו נמס והמשקל הפך הרבה יותר קל, ממש כאילו לא היה.\n\nלעומתו שקו של החמור השני החל לספוג את המים ומשקלו עלה, החמור לא עמד במשקל טבע ומת...\n\nהחמור הראשון שסבל הרבה במסעו לבסוף פדה את שכרו למרות הייסורים שעבר אך החמור השני שנהנה במסעו קיבל את המכה לבסוף עד שאבד מן מהעולם! (רבי יוסף חיים)\n\nכל אחד מאיתנו זכה להיוולד יהודי, אך כובד האחריות עלינו גדול...\n\nלא פעם אנו מצטערים מכובד המשא שהוטל עלינו - לשמור ולקיים תרי"ג מצוות...\n\nקשה לעיתים לקום בבוקר לתפילה, קשה לשמור שבת, קשה לקבוע עיתים לתורה ובעצם קשה להיות דוגמא לכל אדם, אך יש לנו לשמוח שלבסוף נקבל את שכרנו מהמלך ששלח אותנו אל המסע...\n\nבכל פעם שיש לך קושי לקיים מצוה, בכל פעם שאתה רואה שאחרים 'נהנים' ואינם מבצעים את שליחותם זכור! עכשיו אולי קצת קשה אך לבסוף אתה זה שתוכל לעבור את הנהר, שכרך עצום!\n\nלא פעם אנו נכנסים למחשבה כאילו אנו 'מאבדים' את העולם, אולי לא נהנים מכל התענוגות שיש בו, אך ההפך הוא הנכון, אנו אלה שהכי נהנים בו, אנו מבינים מהי שליחותינו, אנו יודעים מה מטרתנו, יש לנו הדרכה איך לעבור את הנהר...\n\nהיה מאושר, זכית להיות יהודי!\nהמצוה שלפניך עם כל הקושי היא זו תעניק לך כל-כך הרבה נחת בעתיד...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!\n\nהיום תשעה ושלושים יום לעומר\nשהם חמישה שבועות וארבעה ימים!

2016-06-03 08:30:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כו' אייר*\n *'התחשבות בזולת'*\n\nבוקר אחד הגיע אדם לאחד מבתי הכנסת בירושלים, נעמד במקומו כשמסביבו כמה אנשים רגועים שקמו עכשיו משנתם, אלא שהוא החליט באותו היום שהוא 'מלאך'...\n\nהוא לקח את טליתו עצם את עיניו והרימה מעל ראשו ובסיבוב חד וחזק סיבב את הטלית מסביב פניו כנהוג.\nמגודל כוונותיו שני האנשים הרגועים שעמדו לידו יצאו בדרך לביתם עם עיניים נפוחות עקב ההצלפה חסרת הרחמים שזכו מציציותיו של אותו 'צדיק'.\n\nלאחר שה'צדיק' נרגע מגודל מצוות עטיפת הטלית, התקדם לאמירת פסוקי דזמרה בהתלהבות, בקולות וברקים.\nהוא החל לאומרם לא 'כמונה מעות' אלא 'כמונה פגזים'...\n\nכמובן שאף אחד בבית הכנסת כבר לא יכול היה לכוון מאומה, וכשהגיע ל'אז ישיר' ששם כידוע כתוב שיש לאומרו בשמחה גדולה כאילו הוא עבר את הים... ה'צדיק' עשה זאת ממש כאילו הוא יוצא עכשיו ממצרים... ואילץ את הציבור שקרא כבר את קריאת שמע לעבור יחד איתו את הים!\n\nאת תפילת הלחש הוא אמר בדבקות יתרה, אך עמד ממש בפתח בית הכנסת ולא אפשר את יציאת הציבור לאחר תפילתם... (רבי שלום שבדרון)\n\nאִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ב', ב')\n\nמהו עניין הדגלים שהצטוו בני ישראל במדבר? וכי מה הוא הדגל? קרש וסמרטוט של בד בראשו...\n\nבשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושתיים אלף מלאכי השרת, והיו כולם עשויים דגלים דגלים.\nאמרו ישראל לפני הקב"ה 'הלוואי ואנו עשויים דגלים כמותם'.\n\nקיבל הקב"ה את בקשתם וציווה עליהם לחנות לדגליהם ('תנחומא' י')\n\nאמר משגיח ישיבת חברון הגה"צ רבי לייב חסמן זצוק"ל: "הדגלים מסמלים את הזהות והייחודיות שיש לכל אחד על זולתו, דגל הוא סמל של זהות מדינה על חברתה.\n\nבקשת עם ישראל הייתה להיות כמלאכי השרת נעלים ומורמים!\n

2016-06-06 08:46:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כט' אייר*\n *'שמח בחלקך'*\n\nכל הדרך חזרה מעבודתה התלבטה מאיה מה להכין לארוחת הערב עם בעלה.\n\nכשהחליטה להכין לבסוף פסטה היא עצרה בחנות הקרובה וקנתה פסטה עם עוד מצרכים חשובים כדי להכין את הרוטב הסודי של אימה...\n\nהפקקים הארוכים, החום הכבד גרמו לה לעייפות גדולה אך במרץ עמדה ובשלה את הפטסה לפני שבעלה יחזור מעבודתו.\n\nבין העזרה לילדים, שטיפת הבית ועריכת השולחן חתכה מאיה בצל, כתשה עגבניות והכינה רוטב מעודן וטעים...\n\nהערב ירד ובעלה חזר מעבודתו.\nהוא נכנס הביתה ושאל מיד: "מה יש לאכול היום?"\nמאיה ענתה לו: "היום הכנתי את הפסטה הסודית של אמא שלי".\n"עוד הפעם הפסטה של אמא שלך? כמה כבר אפשר לאכול אותה?!" רטן בעלה.\n\nבלי לשים לב לפניה הנדהמות של אשתו הוא הרים את השפורפרת חייג ואמר: "שמעתי על מסעדת פסטה מצויינת, אזמין משם פסטה! להזמין לך גם?" שאל.\n\nמאיה ההמומה לא ענתה ובעלה הזמין לעצמו מנת פסטה ונכנס לחדר להתארגן.\n\nלאחר כמה דקות נשמע צלצול בדלת ומנת הפסטה הגיעה.\n\nבעלה יצא מחדרו התיישב בזריזות וזלל את הפסטה תוך שהוא משבח ואומר: "זו באמת מסעדה מעולה".\n\nשתי דקות עברו והוא חיסל את המנה תוך שהוא מלקק את אצבעותיו...\n"חייבים לעשות מנהג קבוע ולהזמין משם כל שבוע מנת פסטה" אמר לאשתו.\nמאיה נשכה את שפתיה ולא הגיבה...\n\nלאחר שסעד ומילא את בטנו קם בעלה ממושבו וראה על השיש את שקית המשלוח ממסעדת הפסטה עדיין סגורה... (אלעזר דנין, עלון 'משכן שילה')\n\nלא פעם אנו מעדיפים דברים אחרים, אנשים אחרים, הרבה יותר ממה שיש לנו, משבחים את האחר על פני יקירנו.\n\nבורא עולם נותן לכל אדם כל טוב, משפיע עליו אוצרות רבים והוא לעיתים מבעט בהם והולך לחפש לעצמו דברים שבעיניו נראים טובים יותר.\n\nזכור! מה שקבלת מבורא עולם הוא הטוב ביותר בשבילך, גם אם תלך מתחילת העולם ועד קצהו לא תמצא משהו טוב יותר ממה שיש ממש לידך!\n\nתן כבוד והערכה למה יש לך, לאנשים שקרובים אליך, אל תחפש בחוץ יותר מידי, כי מה שבחוץ לא בשבילך, לא נחוץ לך ובטוח לא טוב לך!\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!\n\nהיום ארבעה וארבעים יום לעומר\nשהם שישה שבועות ושני ימים!

2016-06-08 08:36:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... ב' סיון*\n *'ענווה'*\n\nבאחת מנסיעותיו, הזדמן רבי יהודה הנשיא לעיר סימוניא.

2016-06-10 07:44:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... ד' סיון*\n*פרשת - 'נשא' - 'כבוד הזולת'*\n\nרגיל היה רבי חיים מבריסק זצ"ל לצאת מביתו תוך כדי לימודו, כדי לשאוף מעט אוויר צח, ובכך תתברר לו הסוגיא היטב.\nכאשר היה יוצא לא היה לובש את הכובע והחליפה שהיה נוהג ללבוש.\n\nפעם אחת עבר רבי חיים בטיולו ליד תחנת הרכבת, באותה עת ירד מן הרכבת אדם שלא הכיר את רבי חיים, ופנה אליו כדי לברר כתובת מסוימת - אכסניה אליה היה צריך להגיע.\n\nרבי חיים הסביר לו כיצד עליו ללכת כדי להגיע אל הכתובת, אך הנוסע לא הבין את הסברו...\n\nמשראה רבי חיים שאינו מבין, ליווה אותו אל הכתובת המיועדת.\n \nבדרך פנה האורח אל רבי חיים בבקשה: "עייף אנוכי מהדרך הארוכה, התוכל בבקשה לעזור לי ולשאת את מזוודתי?"\n"בוודאי" ענה לו רבי חיים, ותיכף נטל את מזוודתו מידו ונשא אותה.\n\nדקות ארוכות נשא הרב את המזוודה אך כשהגיעו קרוב לאכסניה, אמר רבי חיים לאורח: "הנה בעוד כמה מטרים תגיע אל המקום אשר חפצת, עד כאן, יותר אינני מלווה אותך ולא נוטל את חפציך, עד כאן ולא יותר".\n\nלמחרת היום לקח המארח בעל האכסניה את האורח לבקר את רב העיר, הלא הוא רבי חיים מבריסק.\nוהנה כאשר הגיעו אל ביתו, חשכו עיני האורח, הוא נדהם לגלות כי האיש שהטריח לשאת את חפציו, הוא לא אחר מאשר גדול הדור רבי חיים מבריסק.\nהוא לא ידע את נפשו מרוב בושה ומיד ניגש להתנצל בפני רבי חיים על קורות יום האתמול, רבי חיים בטוב לבו מחל לו בלב שלם, והרגיע אותו על שזיכהו במצווה.\n\nאחר ההתנצלות פנה האורח אל רבי חיים: "תורה היא וללמוד אני צריך, ילמדני רבנו, מדוע לא יכול היה לעזור לי בצורה מושלמת וליטול את המזוודה עד הכתובת אליה ביקשתי להגיע?"\n\nענה לו רבי חיים: "חששתי שמא בעל הבית יראה שהטרחת אותי לסחוב את המזוודה, והוא בוודאי יגער בך על שהעזת להטריח את הרב, לכן העדפתי שתקפיד עלי ותגער בי על שאינני עושה את המצווה בשלמות, ובלבד שלא תתבייש מהמארח שלך..."\n\nבפרשתנו מתוארים כל קרבנות הנשיאים אחד לאחד.\n\nשאל הרמב"ן: "מדוע צריכה התורה לפרט בכל נשיא ונשיא מה הכיל\nקרבנו, והרי קרבנות כולם היו שווים, ודי בכך אם הייתה כותבת התורה את קרבנו של הראשון 'נחשון בן עמינדב', ותסיים 'וכן הקריבו הנשיאים איש איש ביומו'?"\n\nמשיב הרמב"ן: "והנכון בטעם הכתוב, כי הקב"ה חולק כבוד ליראיו, הנשיאים כולם ביום אחד הביאו את קרבנם ואי אפשר שלא יהיה אחד קודם לחברו! אך רצה להזכירם בשמם ובפרט ולהזכיר יומו של כל אחד כדי לכבד כל אחד ואחד".\n\nמלמדת אותנו התורה מוסר בזהירות בכבוד הזולת! (הרב ישראל לויש)\n\nלא פעם אנו מקימיים מצוות בחומרות יתירות, מקפידים על כל קוץ וקוץ אך מזלזלים בכבוד הזולת, פוגעים ורומסים בשם הדת את אחינו...\n\nפרשה נשא נקראת סמוך לחג השבועות, לומר לך 'דרך ארץ קדמה לתורה'!\n\nכדי לזכות בתורה ולהיות חלק ממנה נלמד ביתר שאת פרק חשוב בהלכות דרך ארץ – זהירות בכבוד הזולת.\n\nאם בורא עולם בחר להאריך כל-כך בקרבנות הנשיאים כדי לתת להם כבוד, כל-שכן אנו, לא נכבד את אחינו...?\n\nיום טוב, שבת שלום, חג שמח ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!\n\n *כניסת השבת ויציאת החג:*\n\nירושלים - 20.28-19.09\nתל אביב - 20.31-19.24 חיפה - 20.32-19.17 באר שבע - 20.29-19.25\n\nהיום שמונה וארבעים יום לעומר\nשהם שישה שבועות ושישה ימים!

2016-06-14 08:24:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... ח' סיון*\n *'הכל לטובה'*\n\nבוקר אחד הגיע בחור אל שלמה המלך ואמר: "כבוד מעלתך, חכמתך ידועה בכל תבל, בקיאותך בשיחת החיות מרשימה, אם על המלך טוב, בבקשה ממך למד אותי את שיחת העופות".\nאמר לו שלמה המלך: "אני יכול ללמדך, אך לא כדאי לך ללמוד".\n\nאמר לו הבחור: "בכל זאת כבודו, אני כל-כך חפץ לדעת מה מדברות הציפורים". \nשלמה המלך השיב: "הקשב לי בחור חביב, לא כדאי לך ללמוד!"\n\nהתעקש הבחור, התחנן לפני המלך עד שהמלך נכנע ולימדו את שיחת העופות...\n\nלאחר כמה חודשים למד הבחור את שפת העופות, בכל מקום שעבר ושמע את ציוץ הציפורים הבין מה הן מדברות אחד עם השני...\nבוקר אחד ישב הבחור בחצרו ושמע שתי ציפורים מדברות ביניהן ואומרות: "הבחור שיושב למטה יש עליו גזירה, בעוד שבוע כל עדר הכבשים שלו ימות ממגפה". \nשמע זאת הבחור והבין את שפתם, מיד הלך ומכר את כל העדר...\n\nבתום המכירה פנה לקב"ה ואמר: "בורא עולם תודה לך! בזכות שיחת העופות ניצלתי מנזק כספי עצום!"\n\nלאחר חודש הוא הלך בדרך ושמע כמה ציפורים מצייצות ביניהן ואומרות: "על הבחור הזה יש גזירה, בעוד שבוע ביתו יעלה באש וישרף כליל!"\n\nשמע זאת הבחור ומיד פירסם את ביתו למכירה בחצי מחיר והעיקר להתפטר מהבית.\n \nלאחר כמה ימים הגיע אדם וקנה את ביתו.\nשמח וטוב לב שיבח את בורא עולם שנתן לו חכמה ללמוד את שפת העופות.\n\nלאחר חודש הוא שמע שתי ציפורים מצייצות: "את יודעת, יש גזירה חמורה על הבחור למטה, בעוד שבוע הוא עומד להפטר מהעולם!"\n\nשמע זאת הבחור ולא האמין, הוא ניחם את עצמו באומרו: "כנראה שהן טועות".\nהוא המשיך בדרכו ושמע עוד זוג ציפורים אומרות את אותן המילים...\n\nמיד רץ אל שלמה המלך וזעק: "מה עלי לעשות? עדר כבשים, בית, יכולתי למכור, אבל עכשיו על גופי יש גזירה!"\n\nאמר לו שלמה המלך: "הרי אמרתי לך שלא כדאי לך ללמוד את שיחת העופות!\nהייתה עליך גזירה קשה, גזירה של מוות!\nאך בורא עולם חס עליך כי הינך בעל-חסדים גדולים והמיר את מיתתך למיתת עדר הכבשים שלך...\nאך אתה התחכמת ומכרת את העדר, מכרת את הישועה שלך...\n\nאך בורא עולם לא וויתר עליך והמיר את מותך בשריפת ביתך, אך גם אז מכרת את הישועה שלך בכמה זהובים...\n\nעכשיו כבר אין מה לעשות...\nהמרת את הצלתך ועכשיו הגזירה בעינה עומדת..."\n\nאמר לו הבחור: "אני מוכן לקנות את הבית והכבשים חזרה ובורא עולם יקח אותם!"\n\nאמר לו המלך: "אין מה לעשות ידידי, כאשר הקב"ה רצה, אתה זה שלא רצית, עכשיו שאתה רוצה, הוא כבר לא רוצה..."\n\nלא פעם באים על אדם גזירות לא פשוטות, קשיים ויסורים, והוא מבעט בהם.\nשואל שאלות, בא בטענות ולעיתים אף כופר באמונתו.\n\n"רצה באשר ירצה יוצריך" (הרא"ש)\n\nאם אדם יכניע את רצונו כלפי רצון בוראו, יקבל את מה שבא עליו באהבה לבסוף הוא יבין ויראה במוחש כמה הקושי היה לטובתו, כמה היסורים היו הצלתו, כמה הגזירה הייתה ישועתו...\n \nמתחת ידו של בורא עולם יורדות רק טובות!\nאמונה כזו תתן לך נחת ומרגוע, ודאגה לא תהיה מנת חלקך...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-06-16 08:34:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... י' סיון*\n *'כבוד הזולת'*\n\nהאדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' היה נזהר כל ימיו לא לבקש משום אדם לעשות עבורו שרות אישי, לא השתמש בדרג שלו לטובות הנאה מאחרים...\n\nבזיקנותו, כאשר היה חלוש מאוד, סעד את ארוחת הערב עם ילדיו.\n\nכשסיים לאכול הוא קם באיטיות אל הכיור, נטל את ידיו במים אחרונים, שב אל מקומו וברך ברכת המזון.\n\nשאלה אותו אשתו הרבנית: "מדוע לא בקשת מאחד הילדים שיביא לך מעט 'מים אחרונים', ועוד שיש בזה גם משום חינוך וכיבוד הורים?"\n\nענה לה האדמו"ר: "אמנם אשתי הרבנית את צודקת, אכן יש בזה משום חינוך וכיבוד הורים, אך יש עוד דבר חשוב שאותו אני מעוניין להעביר לך ולילדי...\nכל דבר שאתה מסוגל לעשות בעצמך אל תטריח בו אנשים אחרים..." (עלון 'מחנה אפרים')\n\n"...וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה', מו')\n\nבהרבה דברים אנו שונים מאומות העולם, מובדלים ומקודשים יותר.\n\nאחד הדברים הגדולים שהתורה מלמדת אותנו זה לא להשתמש במעמד שלך כדי לרדות באנשים, לזלזל ולפעמים אף לגרום עגמת-נפש מיותרת.\n\nקל מאד ואפילו לפעמים מתבקש 'לסחוט' את העובד, את הילד עד תום.\nאומר הקב"ה: "יש לנו לזכור! גם העובד שלך, הילד שלך, הם גם בנים שלי..."\n\nמעמדך לא נותן לך רשות לעשות באחר כרצונך, הרי גם אתה פעם היית למטה ולא רצית שינצלו אותך עד תום.\n\nחשיבה על עצמך בגלל מעמדך היא חסרון עצום באהבת הזולת!\n\n"הסימן לאהבה אמיתית הוא השכחה.\nכאשר אדם שוכח את עצמו, וחושב רק על מי שהוא אוהב" (הרב נפתלי מרופשיץ)\n\nלמד מגדולים ממך שלא הטריחו לשווא את תלמידיהם, שלא זלזלו באף אדם, ששכחו את עצמם וחשבו על האחר...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-06-19 08:13:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... יג' סיון*\n *'צדקה'*\n\nבליל ראש השנה חלם רבי שמעון בר-יוחאי שבני אחותו יפסידו השנה שש מאות דינרים.\n\nלאחר החג הלך רבי שמעון אל גבאי הצדקה בעיר ואמר: "אני מבקש מכם שכל השנה הזו תלכו אל בני אחותי ותבקשו מהם צדקה.\nכל מקרה של צדקה שיגיע אליכם תלכו ותבקשו מהם לתרום.\nכמה שיותר תתרימו אותם!\nאל תאמרו להם שאני שלחתי אתכם".\n\nבפעמים הראשונות שגבאי הצדקה באו לבני אחותו הם תרמו בעין יפה.\nלאחר כמה פעמים הם החלו להחמיץ פנים, ושאלו: "מדוע אתם פונים כל הזמן רק אלינו? יש עוד אנשים בעיר הזו!"\n\nלאחר חודש כבר לא תרמו כלל.\n\nלאחר שנה הגיע שמועה לרבי שמעון שבני אחותו נמצאים בבית הסוהר של המלכות על שסחרו סחר לא חוקי.\n\nישב רבי שמעון עם גבאי הצדקה וחישב איתם כמה צדקה הם הביאו במשך השנה.\nלמחרת הלך לבקרם בבית הסוהר...\n\nאמר להם רבי שמעון: "אל תפחדו, המלכות תגזור עליכם קנס של ארבע מאות דינרים ואתם תשתחררו לשלום".\n\nלאחר כמה ימים הם זומנו למשפט ושם גזרו עליהם לשלם קנס של ארבע מאות דינרים ושחררו אותם...\n\nשאלו אותו בני אחותו: "רבי, איך ידעת שנשלם את הסכום הזה?"\n\nאמר להם רבי שמעון: "כבר בליל ראש השנה חלמתי שאתם עומדים להפסיד השנה שש מאות דינרים.\nשלחתי אליכם את גבאי הצדקה שיתרימו אתכם כל השנה כדי שהסכום שעתיד לצאת מכם יצא לפחות לצדקה.\nכך תרוויחו מצוה עצומה במקום שהכסף ילך לאבדון.\n\nאם הייתם נותנים שש מאות דינרים גם הייתם זוכים לצדקה וגם נמנעים מצער מיותר".\n\nאמרו לו: "אז מדוע לא אמרת לנו לפני? היינו נותנים ישר את כל הסכום!"\n\nענה להם: "אם הייתי אומר לכם לא הייתם זוכים למצות הצדקה..." (מדרש)\n\nאב הרחמים - בורא עולם ברוב רחמיו שולח לאדם יסורים כדי לזככו ולטהרו.\nכל נזק, כל כאב, כל קושי שמגיע לאדם מלא באהבה.\n\nאך לעיתים ניתן להמיר את הנזקים בצדקה.\n\nאם בא אליך עני המבקש מטבע, גבאי בית המדרש מבקש תמיכה, לפני שאתה דוחה אותם בעדינות עצור לרגע! חשוב שהם שליחים טובים של בורא עולם, שליחים לזכות אותך במצוה חשובה, שליחי חליפין - להמיר את הנזק שלך, את הקושי והכאב למצוה בעלת-שכר עצום!\nפתח את ליבך וכיסך, יותר ממה שאתה מסייע לעני הוא... מסייע לך...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-06-21 08:38:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... טו' סיון*\n *'שמירת הלשון'*\n\nבוקר אחד הבבא סאלי קרא לחתנו, רבי דוד יהודיוף וביקש ממנו להצטרף אליו לבקר יהודי ישיש באשדוד.\n\nנסעו שניהם לאשדוד, עלו לביתו של הישיש הנמצא בקומה הרביעית.\nנכנסו השניים אל הישיש שמיד קם ממושבו ואירח אותם.\n\nהישיש היה נראה בריא לחלוטין - הולך זקוף, ללא משקפים, עם שינים בריאות ולא רעידות כלל בידיו.\n\nשוחחו השלושה במשך זמן מועט והישיש ליווה אותם לרכבם ועלה לביתו...\n\nבדרך שאל הבבא סאלי את חתנו: "בן כמה אתה חושב הישיש שהיינו אצלו הרגע?"\nענה לו חתנו: "נראה בן שבעים".\n\nאמר לו הבבא סאלי: "הישיש הזה בן מאה ושלוש-עשרה שנים! ויש לו עוד שבע שנים לחיות!"\n\nהתפלא חתנו ושאל את חמיו: "הרי הוא בריא כמו בן חמישים, מתפקד להפליא ועוד גר בקומה רביעית... מה הזכות שלו?"\n\nענה לו חמיו: "סבי עליו השלום רבי יעקב יצא כבכל יום לתפילת המנחה, הזמן עבר ולא היו מנין אנשים.\n\nכמה דקות לפני השקיעה הוא יצא לחפש אנשים ומצא ילד קטן.\nשאלו סבי: 'בחור, בן כמה אתה?"\nענה לו הילד: 'בן ארבע-עשרה'.\nשאלו: 'האם תוכל להשלים לנו מניין?"\n'ברצון' ענה הילד, וזכו כולם להתפלל במנין.\n\nבסוף התפילה ניגש סבי אל הילד וברכו: 'יהי רצון שתהיה בריא עד מאה עשרים שנה'.\nאותו ילד קטן זהו הישיש שהיינו אצלו\n\nואם מור זקני ברכו בברכה כזו, יום לפני מאה עשרים הוא לא יפטר מהעולם!" (הרב יוסף מוגרבי)\n\nכולנו משוועים לברכות, כולנו אף מברכים את חברינו.\nאך יש הבדל קטן בין ברכותיהם של גדולי עולם לבין\nאחרים... שמירת הפה!\n\nאדם ששומר את פיו מדיבורים אסורים, רכילות, והקנטות, מקדש בכך את פיו ויוצר מהפה שלו היכל קודש אשר לשונו היא ספר התורה והשפתיים הם הפרוכת...\n\nלא פעם אנו בודקים ב'שבע' עיניים מה אנו מכניסים לפה - נמנעים מצבעי מאכל ומקלוריות עודפות, שומנים ועוד.\n\nמחפשים את הכשרות הטובה ביותר, ולפעמים אף נמנעים מלאכול...\n\nאך האם אנו בודקים כך גם מה שאנו מוציאים מהפה...?\n\nאם דמך 'רותח' ואתה חייב להוציא מילה חותכת כתער, אם על חברך אתה רוצה לספר כמה מילות גנאי,\nעצור! חשוב מה מילותיך עשויות לעולל.\n\nלהוציא מילים זה פשוט אך להחזירם לפה... לא ניתן.\nאם אתה רוצה לזכות שברכותיך יתקבלו עשה את פיך היכל קודש - קדש אותו.\n\nדע! מילים יכולות להרוג אך הן גם יכולות להחיות את נפשו של כל אדם...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-06-23 08:03:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... יז' סיון*\n*פטירת רבי אהרון מקרלין -'מנהיג לבירה'*\n\nשנים רבות ציפו רבי יעקב וזוגתו לפרי בטן.\n\nיום אחד הם הגיעו אל הבעל-שם-טוב הקדוש ושפכו לפניו לבם כמים. הצדיק ברכם, ולתקופת השנה נפקדו.\n\nהילד הרווה את הוריו רוב נחת, יפה תואר היה ופיקח.\nבמלואת לו שנתיים בנם החל קודח, וטרם הספיקו לנקוף אצבע, החזיר את נשמתו ליוצרו…\n\nאחרי ה"שבעה" נסעו ההורים הרצוצים אל הבעל-שם-טוב, לבם השותת דם, ביקש הסבר… מילות נחמה שישקיטו מעט את מעינות הצער.\n\nהרב הקדוש ישב מול ההורים שעה קלה שקוע בשרעפיו ולפתע החל לספר: 'בימים עברו, באחת הממלכות האדירות ישב על כס המלוכה מלך גדול ואדיר. מאומה לא חסר למלך, לא עושר, לא כבוד ולא גדולה, זולת בן יורש-עצר.\n\nביום מן הימים הגיע אליו חכם גדול\nושיבר את אזנו: 'אם תרצה להפקד יש לכך עצה אחת - גזור על נתיניך היהודים להתפלל לישועתך. כוחם בפיהם ואלוקיהם שומע תפילתם'.\n\nקיבלו היהודים את הגזרה, מיד החכמים גזרו תענית, כל היהודים התאספו בבתי כנסיות לצום ובכי ותפילה. התפילות בקעו שערי שמים ונשמה טהורה הסכימה לרדת אל המלך כדי להציל את היהודים.\n\nלאחר שנה נולד הנסיך... המלך לא חסך מאומה עבור בנו, וזה גדל לעלם חמודות כליל מעלות.\nנפשו של הנסיך הצעיר שאפה לגדולות ובצמאונו לדעת, ביקש מן המלך ללמוד גם מדעי דת. המלך מילא רצון בנו והזמין את ההגמון הראשי ללמד את בנו.\n\nנפש הנסיך נקשרה בנפש ההגמון ובצמא שתה את דבריו.\n\nביום מן הימים גילה הנסיך שההגמון הוא לא אחר מאשר חכם יהודי...\n\nהנסיך הביע מיד את רצונו ללמוד יהדות, הוא למד בשקיקה והרווה נפשו ממעיין המים החיים שנגלה לפניו...\n\nלא עבר זמן רב והוא ביקש להתגייר, וביום בהיר נעלם מן הארמון ללא השאר עקבות…\n\nבמדינה אחרת חי הנסיך בתור יהודי כשר במסווה של איש פשוט.\nבהגיעו שעתו נפטר מן העולם ונפשו הזכה שבה לצור מחצבתה.\n

2016-06-26 08:21:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כ' סיון*\n             *'תשובה'*\n\nבאחד הימים כשיחיאל מיכל הצעיר ישב בבית הכנסת, נכנס למקום עגלון וביקש לשוחח עם הרב המקומי בדחיפות. פניו היו אפופות צער ומעיניו זלגו דמעות.\n\n"חיללתי את קדושת השבת" סיפר לרב בבכי, "האם תוכל לתת לי דרך תשובה?"\n\nהרב ביקש לדעת מה אירע, והעגלון סיפר: "ביום שישי האחרון שבתי מהעיירה הסמוכה כשעגלתי גדושה בסחורה. מסיבה לא ברורה טעיתי בדרכי ולמרות מאמצי לזרז את הסוסים הצלחתי להגיע לבתי מספר דקות לאחר שקיעת החמה".\n\nהרב הביט בעגלון בעיניים מלאות רחמים ואמר: "שערי תשובה לעולם לא ננעלו. ביום שישי הקרוב, רכוש נרות במשקל מחצית הקילוגרם והבא אותם לבית הכנסת. אור הנרות שידלקו בבית הכנסת במשך השבת יכפר על חטאך".\n\nהעגלון שמח מאוד לשמוע את דברי הרב והודה לו בחום, אך יחיאל מיכל הצעיר ששהה בבית הכנסת לא הצליח להבין כיצד מחצית קילוגרם של נרות תוכל לכפר על חילול שבת – עבירה חמורה כל-כך?\n\nביום שישי הופיע העגלון ובידיו הנרות. הוא הניח אותם על השולחן על-מנת שהשמש ידליק אותם לפני כניסת השבת.\n\nכשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו... התברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא.\n\n"זהו סימן משמים שתשובתי לא התקבלה!" מירר העגלון לרב בבכי.\n\n"חלילה לך מלומר זאת" השיב הרב, "כלבים מסתובבים בכל מקום... בשבוע הבא רכוש שוב נרות והבא אותם לבית הכנסת שמח וטוב לב".\n\nהעגלון עשה כדבר הרב, אלא שגם בשבוע לאחר-מכן משהו מוזר אירע... הנרות נמסו מהר מן הרגיל ועוד בטרם נכנסה השבת נמסו לחלוטין...\n\nכשבשבוע לאחר-מכן נשבה רוח עזה וכיבתה את הנרות, אז הבין גם הרב שיש דברים בגו.\n\n"אינני יודע מה קורה כאן" הודה הרב, "הצעתי היא שתסע לרבי ישראל הבעל-שם-טוב שייעץ לך מה לעשות".\n

2016-06-28 08:21:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כב' סיון*\n *'קשיים'*\n\nיום אחד בן בא לאביו ואמר: "אבא, קשה לי מאד, וכל יום הקושי רק גובר ומתעצם. האמת אבא, נמאס לי מחיים האלו!"\n\nאמר לו אביו: "בא איתי למטבח והבא לי תפוח-אדמה, ביצה וקפה שחור".\n\nהביא הבן את המצרכים והאב הרתיח מים בשלושה סירים ושם בכל אחד מהם את המצרכים...\n\nלאחר שעה חזרו השניים אל המטבח.\nאמר האב לבנו ראה מה קרה לכל אחד מהמצרכים - התפוח אדמה התרכך כולו והתפורר, הביצה נעשתה קשה יותר ממה שהייתה והקפה צבע ושינה את כל המים...\n\nאמר לו אביו: "ראה בני, כל השלושה עברו תקופה קשה - מים חמים זה לא נעים... אך כל אחד מהם לקח זאת בצורה שונה...\n\nהביצה התחזקה, היא לקחה את הקושי והתחזקה ממנו,\nתפוח האדמה התרכך ונמעך, הקושי החליש ושבר אותו,\nהקפה צבע ושינה את המים, שיבח אותם, עשה את הקושי מקפצה לעתיד טוב יותר..." (הרב יצחק פנגר)\n\nכל אחד מאיתנו עובר תקופה קשה, אין אדם שהקושי פוסח עליו, ולפעמים ככל שהזמן עובר הקושי מתגבר ומתעצם.\n\nאך עליך לדעת קושי הוא קושי! הוא לא נעים, הוא מכאיב השאלה איך אתה לוקח אותו...\n\nאם תשבר ממנו יהיה לך קשה לקום, לא רק לך אלא אתה תשפיע גם על הסובבים אותך.\n\nאם תבין שהקושי הוא זמני וחולף, הוא נסיון מלמעלה אתה רק תתחזק ממנו ותחלוף אותו בקלות עם אמונה חזקה יותר וכח יתר להמשך.\n\nואם תשכיל להבין שהקושי הוא מקפצה לעתיד טוב יותר, הוא מתנה בשבילך, הוא זיכוך נשמתך, לא רק שתעבור אותו ותהיה עם אמונה חזקה יותר אלא תשפיע בכח הזה על הסובבים אותך, תחזק אחרים ותמשוך מתוך בורות החושך מדוכאים אחרים...\n\nקושי הוא בעיקר איך שאתה לוקח אותו.\n\nאתה יכול לראות בו סוף העולם, ואז במו ידיך אתה חופר לך את בור החושך, ואתה יכול לראות בו דרישת שלום מבורא עולם, להתחזק, להתקרב ולחזק את האחרים יחד איתך...\n\nהכל תלוי באמונה שלך!\n\nכי כל קושי הוא בעצם טיהור נשמתך והצלתך מגזירה קשה הרבה יותר...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-06-30 09:31:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כד' סיון*\n*פרשת - 'קורח' - 'שמח בחלקך'*\n\nלאחר שנישאה רחל לרבי עקיבא, בניגוד לרצונו של אביה, ידעו היא ובעלה חיי עוני ומחסור.\n\nרבי עקיבא ואשתו היו ישנים במקום על כרים וכסתות, על-גבי תבן, והיה רבי עקיבא מלקט תבן מתוך שערותיה של רחל אשתו.\n\nבאותו זמן אמר רבי עקיבא לאשתו: "אילו היה לי ממון הייתי עושה לך ירושלים של זהב" - תכשיט יוקרתי, שעליו חרותה תמונת ירושלים.\n\nיום אחד התדפק אליהו הנביא על דלתם כשהוא מתחזה לעני ואמר לרבי עקיבא: "אשתי ילדה ואין לנו שום דבר לכסות בו את התינוק, תוכל לתת לנו מעט תבן?"\n\nאמר רבי עקיבא לאשתו: "ראי, יש אנשים שאפילו תבן אין להם..." (נדרים נ'.)\n\nצער רב נצטערה רחל אשת רבי עקיבא עם בעלה, במסירות נפש למען תורתו, אך ברבות הימים, זכו היא ובעלה לעושר רב...\n\nאמרו חז"ל: "לא נפטר רבי עקיבא מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב, ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב... הייתה אשתו יוצאת בקרדוטין ובעיר של זהב... ('אבות דרבי נתן' פרק ו')\n

2016-07-03 08:21:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כז' סיון*\n *'יאוש'*\n\nרבי ישראל סלנטר צעד בשעת לילה מאוחרת וראה שהסנדלר עדיין עסוק במלאכתו.\n\nאיחורה של השעה גרמה לרבי ישראל להרהר... "הרי כבר מתאים היה לסגור את החנות וללכת לישון..."\n\nהוא פנה אל הסנדלר ושאל: "שלום עליכם, רואה אני שהנר כמעט ונגמר, השעה מאוחרת... האם לא כדאי כבר להתקפל וללכת לישון?"\n\nענה לו הסנדלר במשפט שנשאר לנצח, שהוא בו זמנית גם תמים וגם עמוק ומשמעותי: "רבי, כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן".\n\nרבי ישראל לקח את המשפט כהוראת חיים - ה"נר" שדולק הוא הנשמה שבאדם, וה"תיקון" הוא לעשות עוד מעשה טוב אחד...\n\nלעתים הייאוש כל-כך מתגבר על האדם, עד שהוא מדמה שכבר אבדה תקוותו וכל חלומותיו נגוזו.\nהוא כה עיוות את חייו עד שכבר הכל מקולקל, כל-כך מקולקל שכבר אי-אפשר לתקן.\n\nאל תעשה את חשבונותיו של הקב"ה, אל תתייאש מעצמך, אל תעלה על דעתך אפילו מחשבה קלה שהנדרש ממך הוא מעבר ליכולתך המעשית והאמיתית.\n\nהתיקון הנדרש ממך אולי אינו כה גדול וכבד כפי שאתה משער. אתה לא מודע לכוחות הנפש העמוקים שיש בך!\n\nהרם את עצמך, הנר שבך עדיין דולק, התקוה עדיין מאירה, תקן דבר קטן במידותיך, שפר מצוה אחת שכרגע בחיקך ותאיר את הנר הדולק בקירבך...\n\nהנר שלך דולק ומאיר למרחוק, מאיר את נשמתך ועוד נשמות שבזכותך עכשיו מאירות.\n\nאתה אהוב ונאהב מואר ומאיר למטה ובוודאי למעלה...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-05 08:12:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כט' סיון*\n *'המשא קל משחשבת'*\n\nראובן היה עבד נאמן שנענה לכל רצונותיו של רבו.\n\nיום אחד ציווהו אדונו לקנות לו קניה מרוכזת מתוך רשימה ארוכה ומפורטת.\n\nכששמע העבד הנאמן את רשימת הקניות הארוכה כמעט פרחה נשמתו... "איך אשא כל זאת על גבי"?! אמר לעצמו.\n\nהלך העבד וקנה את כל המוצרים שהתבקש, נשא על גבו את הסלים הכבדים וחש את גבו הרכון מתמוטט תחת המשא וחוליותיו מתפקקות.\n\nאחרי שהעבד הלך, קנה וסחב את הקניה הגדולה, הגיע אל בית אדונו ושאל: "כבודו, היכן להוריד את כל המוצרים האלו?"\nענה לו האדון: "כל זאת ממני מתנה שלוחה לך עבדי הנאמן עקב מסירותך, לך והורידם בביתך".\n\nהעבד חש כאילו כל עייפותו נמוגה ובמלא המרץ קם ורץ לביתו, לא עייף ולא יגע...\n\nכשהגיע לביתו נאנח ואמר: "חבל שהרשימה לא הייתה יותר ארוכה...(המגיד מדובנא)\n\nרבי חנניה בן עקשיא אומר: "רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (מכות ג', טז')\n\nבורא עולם זיכה את בניו בתרי"ג מצוות כדי לזכות אותם בכל רגע ורגע, בכל צעד וצעד.\n\nאך לא תמיד הדבר קל, לא תמיד יש בנו את כוחות הנפש לקיים את המצוות, לתת צדקה, לעשות חסד עם חבר, לחייך לאדם שבור, לתת מילה טובה...\n\n"וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים (דברים ד', מ')\n\n'למען יטב לך ולבניך אחריך' - אם רק נשכיל שכל מה שאנו עושים לעצמנו אנו עושים, כל עול המצוות האדיר הזה הוא לטובתנו, ממילא הכל יהפוך קל יותר, המשא הכבד כבר לא יכבד, והעול כבר לא יהיה קיים.\n\nזכור! אדון הכל נתן לך רשימת קניות כבדה ביותר... אך את כל המצרכים אתה מביא בסוף לביתך... ובחינם...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-07 08:13:00: *בס"ד*\n\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... א' תמוז*\n *'מסירות נפש'*\n\nסוליקה, נערה יהודיה למשפחת חג'וואל מהעיר טאג´יר שבמרוקו, הייתה ידועה בטוב ליבה, ביופי מידותיה שהאפילו על יופיה הנדיר. בנוסף לחוכמתה ופיקחותה, נודעה גם כבעלת יראת שמים נדירה.\n\nבאחד הימים, אחד מבני השכנים המוסלמים מעשירי העיר, ראה את סוליקה, וגמר בנפשו לשאת אותה לאישה, אך חוקי האסלאם אוסרים להתחתן עם יהודיה.\n\nאביו של הנער הגיע אל בית משפחת חג´וואל והודיע להם שאם בתם סוליקה לא תתאסלם כדי שתוכל להנשא לבנו, רע ומר יהיה גורלם!\n\nפחד ובהלה תקפו את המשפחה, עולמם חשך עליהם, הם החליטו להחביא את סוליקה בביתם של ידידים.\n\nלא עבר זמן רב, וחיילי המושל הגיעו לבית חג´וואל, ובידם פקודת מאסר נגד בתם סוליקה.\n\n"סוליקה ברחה מהבית" – אמר האב לחיילים, "אינני יודע היכן היא\nנמצאת".\n\nהחיילים, שלא האמינו לדברי האב 'הפכו' את כל הבית בחפשם אחר הנערה, ומשלא מצאו אותה אסרו את האם, שמחה, כבת ערובה, עד שתמצא הבת.\n\nדבר המאסר הגיע לאוזניה של סוליקה, היא ידעה על תנאי המאסר הנוראיים של היהודים ולא יכלה לתת מרגוע לנפשה על צערה וסבלה של אימה.\n\nסוליקה הסגירה את עצמה לידי השלטון והובאה למשפט בפני השופטים המוסלמים.\n\nבמשפט נטען שסוליקה קיבלה על עצמה את הדת המוסלמית ולאחר מעשה זה חזרה בה ושבה אל יהודותה. מעשה זה נחשב בעיני המוסלמים לחטא גדול, והברירה היחידה היא לשוב לדת האיסלם או הוצאה להורג.\n\nבגאווה ובעוז השיבה סוליקה לשופטים: "מעולם לא התאסלמתי, יהודיה הייתי, ויהודיה אשאר!\nלא המוות ואף לא העינויים ירתיעו אותי....\nמוכנה אני למות על קידוש השם ובלבד שלא להפנות עורף לאמונת אבותי ופגיעה בעמי...\n\nאין הכסף והזהב, הכבוד והשלטון יכולים להשתוות בערכם לאמונתי באלוקי האמת ובתורתו הקדושה!"\n\nדבריה התקיפים של הנערה הצעירה, הדהימו את השופטים המוסלמים. הם לא שיערו בנפשם שהנערה תעדיף להיהרג ובלבד שלא לבגוד באמונתה.\nוחרצו את גזר דינה - מוות!\n\nאחד מחיילי המלך קשר את סוליקה אל סוס והיא נגררה ברחובות העיר.\nבשרה נחתך, ראשה נחבט ודם החל זורם כמים, בגדיה החלו להקרע מעל גופה...\n\nלפתע נשמע צעקה: "עצור! עצור בבקשה!" צעקה סוליקה.\n\nהחייל עצר בחושבו שסוליקה התחרטה והחליטה להתאסלם.\n\nאך סוליקה הוציאה מחטים שהיו בכיסה ותחבה אותן לבשרה ומשם אל שמלתה, כדי שלא תגלה אפילו טפח מבשרה... כדי לשמור על צניעותה גם במותה...\n\nהחייל היה המום ממעשיה ונתן הוראה לסוס וזה רץ במהירות... סוליקה נגררה עד אשר השיבה נשמתה אל יוצרה...\n\nאבותינו ואמותינו הקדושים היו מקריבים את עצמם על קדושת שמו יתברך - מוותרים על תאוותיהם, על רצונותיהם ולפעמים על חייהם ובלבד לעשות את רצון הבורא.\n\nקדושתם ומסירות נפשם נבעה מדבר אחד - אמונה!\n\nאמונה בבורא, בחוקיו, במצוותיו.\nהם לקחו את שליחותם בעולם הקצר, הזמני והחולף והשקיעו בו כדי להגיע לעולם ארוך ונצחי.\n\nלו רק היינו מפנימים את הידיעה הזו היינו גם אנו משתדלים בכל יום ויום 'לזרוק' לנו צידה מהעולם הזה לעולם שבעצם ממנו הגענו...\n\nאך העולם הזה טומן בתוכו מסיטים רבים, מסיטים שכל תפקידם הוא להזיז אותנו ממטרת שליחותינו...\n\nמראים לנו את ההבלים כערמת מטילי זהב, את התאווה כמטרת העולם, ובכך יוצרים בנו ראייה שולית וזמנית על מה שבעצם לא שווה כלום...\n\nצניעות היא לא רק לנשים אלא לכל אדם, אך אם כל בת ישראל הייתה מודעת כמה כח היא מביאה לעצמה ולעולם שלם, כמה שכבה קטנה של בד יכולה להצילה ולהשפיע על כל ישראל, היא לא הייתה חושבת לחשוף ואפילו במעט את גופה הטהור והאישי לכל הולכי רגל...\n\nאדם בכמה פרוטות יכול להשיג מליונים...\n\nציצית, תפילין וקביעת מזוזה, צניעות, הדלקת הנר וכמה פרוטות לצדקה תקדש את יומך ואפילו במעט ותתן לך למלא את חלקך המובטח לך בעולם שכל אדם בסופו של דבר... יגיע לשם...\n\nלפני שאתה פותח את יומך בעסוקי העולם הזה, דאג למשלוח למקום שאליו בעתיד תגיע...\n\nיום טוב, חודש טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-10 08:16:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי ד' תמוז*\n *'מעלת הבושה'*\n\nקבלן ירא שמים היה מקורב מאד לבבא סאלי, בכל פעם שהיה נכנס אל הרב, היה הרב מאיר לו פנים.\n\nיום אחד, הגיע הקבלן אל הרב לקבל את עצתו, כשנכנס אל הקודש פנימה, ראהו הצדיק, נזעק וקם למולו והחל לצעוק עליו בקול רם ומחריד: "שקרן, רמאי, נוכל, שנים הולכת אותי שולל!"\n\nכעסו של הבבא סאלי חצה גבולות ובני הבית נזעקו לקול קריאותיו, אבל הבבא סאלי לא הפסיק לצעוק וקצף על הקבלן במשך דקות ארוכות... לא נתקררה דעתו, עד אשר צעק: "צא מחדרי ואל תדרוך בו יותר!"\n\nהאיש יצא מבוייש מאד, השמש שבחוץ נראתה לו כחושך הכי גדול שקיים, הוא בכה חרש בינו לבין עצמו, ולא ידע את נפשו... "מה קרה? מה עשיתי? מה סיפרו לרב עלי?" שאל את עצמו.\n\nהוא החליט ללכת לאתר הבנייה שלו במצפה רימון, אולי שם ישכח מצערו...\n\nהוא שהה שם כמה שעות ולקראת ערב, לקח את הפועלים במכוניתו לביתם כמנהגו.\n\nבדרכם המכונית שלפניו בלמה בפתאומיות, כיוון שהיה שקוע בצערו, תגובתו הייתה איטית למדי, הוא בלם בחלקיק השנייה האחרון, אך כבר היה מאוחר מידי, המכונית התגלגלה אל התהום...\n\nלאחר כמה רגעים הוא עיקם את הדלת, ובשארית כוחותיו הוא זחל החוצה וראה את מכוניתו מרוסקת, ואת שני פועליו הגויים מתים...\n\nהוא מישש את גופו, ולא האמין למציאות שלפניו, הוא בריא ושלם...\nהחושך כבר ירד, בכל כוחותיו התאמץ לטפס אל הכביש, עצר טרמפ למשטרת ירוחם, להודיע על התאונה.\n\nלמחרת נסע אל הבבא סאלי לנתיבות, "יהא מה שיהיה" חשב לעצמו.\n\nלפני דלת חדרו של הבבא סאלי נעצר, שוב הוא דמיין לעצמו מה מחכה לו ורוחו נשברה בקרבו, אבל אסף את עצמו דפק ונכנס.\n\nהבבא סאלי, קם למולו בפנים צוחקות ואמר לו: "ברוך הבא, אני מחכה לך, בוא חביבי שב".\nזרם דמעות פרץ מעיני האיש, והמילים נעתקו מפיו.\n\n"דע לך!" אמר לו הצדיק, "המעשר שאתה נותן מכספך ללומדי התורה, מגן עליך כחומה בצורה, כמה פעמים רצו המזיקים להזיק לך ולא יכלו, אבל בזמן האחרון התחלת להתגאות על מעשיך הטובים...\n\nכשנכנסת אתמול בצהרים, ראיתי את מלאך המוות קשור בך, הבנתי שאין כל דרך להציל את חייך, רק אם אצליח להוריד את גאוותך.\nלכן השפלתי וביזיתי אותך לעיני כולם. כאשר רוחך ירדה עזב אותך מלאך המוות!"\n\nלא פעם אנו עוברים בזיונות, לא פעם אנו יוצאים מויכוח מושפלים.\n\nלהשאר אדיש נוכח ההשפלה והבזיון שעוברים עלינו לא כל אחד יכול, לעיתים אנו מגיבים ומחזירים מלחמה.\n\nאך אם נשכיל להבין שכל בזיון, בושה והשפלה מהאחר יכולה פשוט להציל אותנו מנזקים חמורים הרבה יותר נקבל זאת בשווי נפש, נספוג ולא נגיב!\n\nלא ניתן לשער מה אדם יכול להוריד מעליו כתוצאה מבושה אחת שעובר!\n\nאם חלילה היית מעורב במקום בו הושפלת או בויישת, כל שעליך לעשות הוא לקבל את הדין בהכנעה ולמנף אותו בשבילך, מי יודע, אולי הבושה הזו הצילה אותך מנזק גדול הרבה יותר...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-12 08:26:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... ו' תמוז*\n *'עצה טובה'*\n\nצייד מקצועי הצליח ללכוד ציפור גדולה ויפה ברשתו, הוא אחז אותה בידיו והתענג על צבעיה היפים, על מקורה הנהדר, ועל נוצותיה המבריקות.\nהוא כבר חשב על הכסף שיקבל תמורתה...\n\nלפתע פתחה הציפור את מקורה ודיברה אליו כאחד האדם: "אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות חכמות ומועילות".\n\nאמר הצייד: "לא אשחרר אותך, תפקידי לצוד ציפורים לא לשחרר אותם". \n"כדאי לך", הפצירה בו הציפור, "שלוש עצות שכאלה לא תשמע מפי אף אחד אחר".\n\nהצייד היסס רגע ושאל: "איך אדע אם להאמין לך, אולי תרמי אותי? תני לי סימן כלשהוא!"\n\nענתה הציפור: "וזה שאני מדברת איתך זה לא מספיק בשביל שתבין שיש פה משהו מיוחד?!"\n"את צודקת אני מסכים לשחרר אותך בתנאי אחד... אשחרר אותך רק אחרי שתיתני לי את שלוש העצות, לא אשחרר אותך לפני כן".\n\nהציפור הסכימה, לא היה לה מה להפסיד ואמרה: "דבר ראשון, אם החלטת לעשות מעשה מסוים, אף פעם אל תתחרט!\n\nדבר שני, אם מישהו יספר לך דברים לא הגיוניים אל תתפתה להאמין.\nדבר שלישי, אף פעם אל תנסה להשיג משהו שהוא בלתי אפשרי".\n\nהצייד היה מרוצה, הציפור עמדה בהסכם שלה, הוא פתח את ידיו ושחרר אותה לחופשי.\n\nהציפור קפצה אל הענף שמעל ראשו של הצייד ואמרה: "איזה מין צייד אתה?! פתי שכמותך! איך שחררת אותי בקלות שכזו?! אתה יודע שיש לי בבטן אוצר של ממש, חבילת יהלומים ואבנים יקרות שבלעתי שלשום, אתה ממש טיפש!"\n\n"איזה טיפש אני!" שאג הצייד ומיהר לקפוץ על העץ בניסיון לתפוס את הציפור.\n\n"חסר שכל" לעגה לו הציפור, "אפילו דקה אחת לא הצלחת לשמור על אף אחת מהעצות הטובות שלי...\n\nרק שחררת אותי והספקת לשכוח את כל מה שלמדת. דבר ראשון אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות, והנה אתה כבר מתחרט וכועס על ששחררת אותי.\n\nדבר שני, אמרתי לך שלא תתפתה להאמין למשהו שהוא לא הגיוני, אבל אתה היית חייב להאמין לסיפור שהמצאתי לך על האבנים הטובות בבטני, ממתי ציפורים בולעות יהלומים?!\nוהכי גרוע זה שעוד ניסית לתפוס אותי... איך בדיוק חשבת לתפוס בידיים שלך ציפור שיש לה כנפיים ומסוגלת לעוף?! אמרתי לך שלא תנסה להשיג משהו שאתה לא מסוגל..."\n\nהצייד נשאר למטה בידיים ריקות ועם הרבה זמן לחשוב על מה שקרה לו.\n\nלא פעם אנו נתקלים בבעיה ומחפשים לקבל עצה נכונה להמשך הדרך...\nאנו פונים לאנשים שונים לשמוע חוות דעת ועצה טובה.\n\nלפני שאתה פונה לקבל עצה בדוק ממי אתה מקבלה.\nיתכן שהאדם העומד מולך דואג לטובתו האישית ולא לטובתך שלך...\n\nבורא עולם נתן לכל בריה כח עצום - כח הבחירה.\nכח לבחור בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין כבוד לביזיון, בין גאווה לענווה...\n\nטרם קבלת העצה מאחר נצל את הכוח הטמון בך להחלטות הנכונות בצורה הנכונה.\nההחלטה חייבת להתבצע מתוך שיקול דעת, חשיבה על מכלול הסיבות, ולקיחת חשבון על התוצאה...\n\nבכל החלטה שקבלת, בין טובה ובין פחות אל תתחרט! עמוד מאחריה, הרי כל מעשה אשר תעשה מכוון לך מלמעלה... ובעצם... הבחירה שלך כבר הייתה כתובה לפני...\n\nגם אם בחירתך הייתה חפירת בור עבורך, זכור תמיד! הכל לטובה! אל תתחרט עליה, כי הבור שחפרת הוא קרש הקפיצה שלך לעלות מעלה מעלה...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-14 08:39:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... ח' תמוז*\n *'כוחה של מצוה'*\n\nבמרוקו חי יהודי עני ואביון.\nיום אחד רצה היהודי לאכול קוסקוס, אך כדי שהקוסקוס יצא עם טעם טוב צריך לבשלו בכלי מיוחד עשוי חרס, כלי כזה לא היה מצוי באמתחתו.\n\nאותו יהודי עבד ימים רבים, עד שהשיגה ידו לקנות כלי חרס והביאו לביתו.\n\nראה שכנו העשיר את הכלי שביד העני, לגלג עליו ואמר: "הכלי שבידך יפה ועתיק כל-כך, אולי תיתן אותו מתנה למלך פרס? בטוח אני כי המתנה תמצא חן בעיניו והוא יעשיר אותך עושר רב..."\n\nהאמין העני התמים לדברי שכנו, קם והלך דרך ארוכה עד פרס, והביא את כלי החרס מתנה למלך פרס.\n\nראה המלך את המתנה וחשב בלבו: "אם טרח האיש והביא את הכלי הזה ממרוקו הרחוקה עד כאן, נראה שכלי יקר ועתיק הוא".\nמיד ציווה המלך על עבדיו לתת ליהודי שק מטבעות זהב ושילח אותו בכבוד לביתו...\n\nחזר היהודי, ובבואו לביתו התעניין שכנו העשיר במסעו לפרס.\nסיפר לו היהודי על טוב ליבו של מלך פרס.\n\nאמר העשיר בלבו: "אם שכני נתן למלך מתנה זולה כל-כך והתעשר, אכבד אני את המלך במתנה יקרה ואתעשר שבעתיים..."\n\nמכר העשיר את כל רכושו ובכסף שקיבל בנה כסא מזהב משובץ באבנים יקרות.\nכעבור שנה נסע גם הוא אל מלך פרס, לתת לו את הכסא במתנה.\n\nקיבל המלך את הכסא המהודר ואמר בלבו: "מה אתן ליהודי הזה תמורת מתנתו? ודאי שאין הוא צריך לכסף וזהב, שהרי הביא לי כסא שכולו זהב, אכבד אותו במתנה יקרה אחרת..."\n\nלקח המלך את כלי החרס שקיבל במתנה מן היהודי העני ומסר אותו ליהודי העשיר ושלחו בכבוד לביתו...\n\nאמר ריש לקיש: "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ערובין יט'.)\n\nכל אחד מאיתנו זוכה במשך חייו לקיים אלפי מצוות בין התכוון לקיימם ובין לא.\n\nאך לעיתים יש בנו חשיבה שגויה בה אנו 'מתמחרים' את המצוות... מתייגים אותן לפי חשיבותן,\nמזלזלים במצוות 'קלות' ומתמקדים במצוות 'החשובות'.\n\nבורא עולם ברוב חכמתו לא 'תמחר' לנו את המצוות כדי שלא נעזוב את המצוות 'הזולות' ונתמקד בעיקר במצוות בעלות ערך גדול יותר.\n\nאין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, אל תאמר: "מצווה קלה היא לפני, מדוע אשקיע בה מאמץ, אחכה למצווה 'יקרה' יותר?"\n\nאם באה לידך מצוה, עשה אותה בחשק, בהתלהבות כאילו היא שווה מליונים. אל תזניח מצוות שבעיניך הן קטנות.\n\nיכול להיות שהמצוה הקטנה שעתה ניצבת מולך שווה הרבה יותר מאחרות, ולא עוד אלא בה יכולות להיות טמונות הישועה וההצלחה שלך...\n\nגם כלי חרס פשוט ביותר, בעיני המלך שווה שק מטבעות זהב...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-17 08:20:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... יא' תמוז*\n *'כיבוד הורים'*\n\nעם השתלטות הנאצים על העיר לודז' והעברתם של כל היהודים לגטו, הורע מצב בריאותו של הרב ישראל צבי ברסטיצקי.\n\nיום אחד קרא הרב לבתו עטל וביקש: "בתי, צאי מהגטו והביאי לי פרוסת לחם".\nהשיבה עטל לאביה: "אם תבקש ממני זהב או יהלומים יהיה לי קל יותר להשיג אותם מאשר פרוסת לחם, אבא, זהו פיקוח נפש של ממש!"\n\nהרב התעקש ואמר: "בתי היקרה, כל חיי סבלתי יסורים וקבלתי אותם באהבה, עתה שנפשי עומדת להפרד מן הגוף, רוצה אני לזכות עוד פעם אחת לתת שבח לבוראי ולברך את ברכת 'המוציא לחם מן הארץ'".\n\nבשמעה זאת החליטה עטל לקיים את רצון אביה ויהי מה.\nהיא יצאה אל מחוץ לגטו, ולאחר כמה פסיעות הופיע מולה חייל נאצי, דרך את נשקו ואמר: "יהודיה, מה את\nעושה כאן?"\n\nעטל נבהלה, היא ידעה שסופה קרוב והחליטה לומר את האמת... "אבי שוכב על ערש דוי, הוא ביקש ממני להביא לו פרוסת לחם...\nכיוון שהתורה שלנו מצוה על כיבוד אב, ואם לא אעשה זאת יכולה אני לאבד את העולם הבא שלי, החלטתי לסכן את עצמי ולצאת מן הגטו כדי להביא לאבי את הפרוסה שביקש".\n\nשמע החייל את דבריה של עטל וליבו התרכך, פתח את תיקו האישי ונתן לה בעצמו פרוסת לחם לאביה.\n\nרצה עטל אל אביה ונתנה לו את פרוסת הלחם. לקח אביה את פרוסת הלחם, נטל ידיו וברך בשמחה ולאחר זמן קצר מסר את נשמתו לבוראו... ('שמעתי מרבי')\n\nבורא עולם הבטיח בתורתו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לָךְ" (דברים ה', טז') \n\nאחת המצוות השיכליות ביותר שאנו מצווים היא מצוות כיבוד הורים.\nמצוה שהשכל הבריא מבין שאת מי שהביא אותך לעולם, גידל, טיפח, האכיל והעצים צריך לכבד!\n\nאך לא רק הכרת הטוב ההכרחית טמונה בה אלא יש בה סעיף נוסף - 'למען ירבו ימיך ולמען יטב לך...'\n\nאדם המכבד את הוריו לא רק שמכיר טובה ותודה אלא מקבל הבטחה אלוקית - אריכות ימים, שמירה והטבות...\n\nכולנו משתדלים לכבד, לעזור ולתמוך בהורינו, לא תמיד אנו עושים זאת במלא הרצון וההתלהבות, לעיתים אנו חסרים בדבר המון.\n\nניתן את דעתנו לתת יותר למי שנתן לנו כל-כך הרבה. לא רק שזו חובתנו המוסרית אלא יש בנתינה הזו עבורנו הצלה ואורך ימים...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-19 08:27:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... יג' תמוז*\n *'שלום בית'*\n\nשבועות לא פשוטים עברו על הזוג כהן.\nמתח, ויכוחים ומריבות האפילו על הקשר ביניהם שאט אט התרופף והיה על סף פרוק.\n\nעם ראש באדמה הסתובב אדון כהן, מרבה בתפילות, מחפש עצות וחיזוקים להתמודד עם המצב שנוצר...\n\nבוקר אחד ישב אדון כהן על שפת הנהר, מקום שקט ששם יכול היה להפיל תחינתו לפני בוראו.\n\nלפתע הרגיש חיבוק קל מאחוריו, הוא הסתובב וראה יהודי זקן מחייך אליו.\nשאלו הזקן: "אולי כבודו יספר לי את מצוקתו? אתה נראה כאוב מאד".\nמבוייש וחסר מילים הסכים אדון כהן וסיפר בגמגום לזקן את הבעיה המרכזית בחייו - שלום בית.\n\nאמר לו הזקן: "הקשב בני, כדי להצליח בחיי הנישואין צריך קודם להבין את שורש הטבע של האדם...\n\nהאיש משול לשמים - בשמים יש דברים נפלאים ביותר, דברים הגורמים שמחה לעולם - גשם וטל, שמש, ירח וכוכבים מנצנצים, אור, חום ואוויר לנשימה...\n\nהאשה משולה לאדמה - באדמה יש חול ועפר..."\n\nהמשיך הזקן ואמר לאדון כהן: "הסתכל מה כתב דוד המלך... "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ" (תהילים צו', יא')\n\nאם השמים יתנו מעצמם בשמחה לארץ - ימטירו גשם, יתנו טל, אור, חום ואהבה... אז... 'ותגל הארץ'...\n\nאז הארץ תגלה את מה שחבוי בה - עצים ופרחים, פרות וירקות, עשב מרהיב ושדות ירוקים...\nאם ימשיכו השמים להאיר לקרקע, הארץ תגלה את מה שחבוי ממש בעומקה - מחצבים של זהב, כסף ואבנים טובות..."\n\nאדון כהן הקשיב בקשב רב והזקן חתם ואמר: "אם אתה המשול לשמים תשמח את אשתך, תאיר לה, תתן לה חום, תמטיר עליה שפע של אהבה, אתה תגלה בה אוצרות גדולים, תוכל לראות כמה מעלות יש בה, כמה מידות טובות ושפע של אהבה ורצון אליך... הכל בעצם ידידי... תלוי בך..." (על-פי רעיון של הרב מיכאל לסרי)\n\nאחד הנסיונות הקשים שהאדם חובה יום יום הוא שלום הבית שלו.\nניהול מערכת שלמה של בית, משפחה, ילדים מכילה בתוכה קושי גדול.\n\nאך הקושי הגדול יכול להפוך לעונג צרוף כאשר הבית מתנהל ברוגע ושלווה, בכבוד ועזרה, באהבה ופרגון...\n\nלפני שאתה 'בועט' בכל מה שזז, מתריס וצועק, כועס ומפרק את הקשר, עצור!\nזכור ששלום הבית שלך תלוי בעיקר בך, אתה זה שיכול לקשור אותו בחבלי העבותות ואתה מאידך יכול בקלות להתירו!\n\nיש ביכולתך לשנות את המצב, עם מעט הקשבה, חום והרבה פרגון אתה תגלה בבת זוגתך את אותן המעלות, המידות והאיכויות שראית בה כאשר נשאת אותה לאשה!\n\nאותם הדברים הטובים שהיו באשתך, אותם הדברים הטובים שהיו בבעלך, נשארו כמו שהיו... רק כל אחד בחר להדחיק אותן ולגלות ולהבליט דווקא את מה שפחות טוב בשני...\n\nאם תעשו זאת תכניסו לתוך ביתכם את בורא עולם בכבודו - "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ..." הם ראשי תבות של הקב"ה...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-21 08:26:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... טו' תמוז*\n*פטירת רבי חיים בן עטר - 'אור החיים'*\n *'מעלת התורה'*\n\nבזמן מלחמת תש"ח נכבשה העיר העתיקה של ירושלים.\nמימדי ההרס שחוללו הירדנים ברובע היהודי התגלו רק לאחר מלחמת ששת הימים. הם הרסו בתי מדרשות ונתצו מכל הבא ליד. כל בתי הכנסת שברובע היהודי נהרסו ואף את ספרי התורה שרפו.\n\nהירדנים לא הסתפקו בזאת ופנו אף להציק לשוכני עפר...\n\nהם פנו להר הזיתים ושם בבית העלמין המקודש הרסו מצבות ובמקומם החלו לסלול כביש.\n\nלשם כך הובא טרקטור אשר החל לחרוש וליישר את הקרקע.\nמצבה אחר מצבה התמוטטה תחת עוצמתו של הטרקטור עד שהגיע לשטח קברו של "אור החיים" הקדוש.\n\nכאשר הגיע הטרקטור לציון בכדי להרוס את המצבה, נגע הטרקטור במצבה, מיד התהפך והנהג נפל ומת במקום.\n\nהירדנים תלו את הדבר בטרקטור, "כנראה חל קלקול במנוע ויש להביא מיד מומחה שיתקן את הטרקטור" חשבו.\n\nמכונאי רכב הגיע, תיקן את התקלה שמצא לנכון ומיד הגיע נהג אחר על-מנת לסיים את משימת קודמו - הרס המצבות.\n\nאולם, אך נגע קצה הטרקטור במצבה של הרב מיד שוב התהפך והנהג נהרג.\nהרגישו הירדנים שקיים קושי מסוים, אך עדיין שייכו אותו לטרקטור ולא נכנעו.\n\nברום לב, במחשבה של "כוחי\nועוצם ידי", ביקשו לנתץ את המצבה ויהי מה. לשם-כך לקחו פטיש כבד במטרה להרוס את המצבה אולם, כאשר הרים הירדני את הפטיש נשמט זה מידו ורוצץ את ראשו...\n\nהפעם, גם הירדנים נבהלו וידעו שיש דברים בגו, הם התרחקו מיד מהמקום ואיש לא העז לגעת יותר בקברו של הרב הקדוש, וכך הוא נשאר על תילו עד היום הזה.\n\nרבים מאיתנו שואלים: "איך אנשים שנולדו ממש כמונו בצלם אלוקים מגיעים לדרגות כאלו של קדושה וטהרה, של דבקות ברצון הבורא ויראת חטאו?"\n\nאמר רבי פנחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים" (עבודה זרה כ':)\n\nתחילת הדרך להגיע לרמות קדושה ורוח הקודש מצוייה ממש כאן לידנו... 'בתורה'.\n\nכל צדיק וחסיד בעם ישראל, כל גדול דור ותנא הגיעו לגדולתם בזכות לימוד התורה.\nגרסו ולמדו יום יום דפים על על גבי דפים של תורה, הכניסו אותה לביתם, לליבם, לחייהם!\n\nלעיתים אנו לא מעריכים מה יש בידינו, כמה כח, כמה חכמה, כמה עוצמה, כמה תכלית יש בתורה.\nאדם שמכניס את לימוד התורה לסדר יומו יכול לשנות את מידותיו, את חשיבתו ואת חייו.\n\nאולי לא נוכל להגיע לרמות של קדושה ורוח הקודש כמו שהיו אבותינו, אך בהחלט נוכל להגיע הכי קרוב לשלמות, לערכים ודרך ארץ, לאהבת ישראל וכן... לחיי עולם הבא!\n\n"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (משלי כ', כב')\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-24 08:37:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... יח' תמוז*\n*צום יז' תמוז - 'מעלת התפילה'*\n\nבזמן בית המקדש השני צרו שני אחים, מלכי בית חשמונאי זה על זה - הורקנוס היה מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים.\n\nבכל יום ויום היו משלשלין מתוך חומות העיר דינרים בתוך קופה ובתמורה היו מעלים להם כבשים לקרבן התמיד.\n\nהיה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להן: "כל זמן שישראל עסוקין בעבודת הקרבנות אין נמסרין בידכם".\n\nלמחרת שלשלו כבכל יום דינרים בקופה והעלו להם חזיר.\n\nכיוון שהגיע החזיר לחצי החומה נעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.\n\nבאותה שעה אמרו: "ארור שיגדל חזיר וארור שילמד בנו חכמת יוונית" (מנחות סד':)\n\nחמישה דברים ארעו את אבותינו ב- יז' בתמוז, אחד מהם - בוטל קרבן התמיד.\n\nבפתיחת מסכת אבות אומר שמעון הצדיק שהעולם עומד על התורה, עבודה וגמילות חסדים.\n'עבודה' זוהי עבודת הקרבנות.\n\nמדוע נבחרה עבודת הקרבנות לאחת מעמודי קיום העולם? מדוע לא שבת, מילה וכו'...?\n\nקרבן התמיד היה קרב בבוקר ובין הערבים באופן קבוע בכל יום, גם בשבת וביום הכיפורים.\nהקרבן היה מכפר על עוונותיהם של ישראל בלילה וביום.\n\nדבר שנעשה בדרך קבע, יום יום יש בו משום להעמיד עולם שלם!\n\nאך גם בקביעות צריך להכניס קצת 'פלפל' כדי שלא תהפוך לשגרתית.\nולכן כתוב על קרבן התמיד: "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה'" (במדבר כח', ו')\n\nבכל פעם שתקריבו את קרבן התמיד עשו אותו כמו שעשיתם אותו בהר סיני - באותה התלהבות והתחדשות.\n\nכאשר פסקה הקרבת הקרבן החל כיבוש העיר...\n\nבלא כפרת העוון, ההתחדשות וההתלהבות, המשימה של קיום ירושלים הייתה קשה שבעתיים. (הרב שמואל רבינוביץ)\n\nכיום אין לנו את זכות הקרבנות, במקומם תקנו לנו חז"ל תפילות.\n\nתפילה היא אותו 'הנשק' כמו הקרבן.\nכשם שהקרבן היה מבטל גזרות, מכפר עוונות ומצמיח ישועות, כך גם התפילה!\n\nכדי שתפילותינו יתקבלו כמו הקרבן - ריח ניחוח לה', אנו צריכים לעשות אותן כקרבן התמיד!\nתפילה יום יומית קבועה, עם התחדשות והתלהבות!\n\nביטול קרבן התמיד גרר אחריו את חורבן בית במקדש, עם תפילות בכוונה והתלהבות יהיה ניתן להשיב עטרה ליושנה.\n\nכשאתה פותח את פיך ונושא תפילה, עשה אותה שיר ושבחה, הלל וזמרה לבורא עולם.\nעם תפילה כזו תזכה לביטול גזרות, כפרת עוונות והצמחת ישועות... בקרוב ממש!\n\nיום טוב, צום קל ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!\n\n *יציאת הצום: 20.05*

2016-07-26 08:14:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כ' תמוז*\n *'לא תקום'*\n\nנער קטן ישב על חוף הים ובנה בניין מפואר במשחקו בחול, עמל הנער על בניית הבניין שעות רבות עד שראה בו בניין לתפארת.\n\nלאחר כל עבודתו בא אחיו הגדול והחריב לו את כל אשר בנה במחי יד אחת.\n\nפנה הנער הקטן במרוצה לאביו ובבכי גדול סיפר את אשר עולל לו אחיו הגדול.\n\nהאב שמע והחריש.\nשאלו בנו: "אבא, הרי נהרס לי הבניין, למה אתה לא כועס? למה אתה לא מעניש את אחי על מעשיו?"\nענה לו אביו: "דעתי מעט רחבה ממך בני. אני יודע שכל הבניין הזה עשוי רק מחול...\nאמנם בניין יפה היה, אך הוא עדיין עשוי מחול, אין בו ממשות, היום או מחר הוא ממילא היה קורס...\n\nלכן בני, מדוע עלי לכעוס על אחיך? אלך אליו ואראה לו דרך התנהגות ראויה יותר..." ('כלי יקר')\n\nלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ..." (ויקרא יט', יח')\n\nלא פעם אנו יוצאים ניזוקים מחברינו. \nמיד הדבר הראשון שעולה בראשנו הוא נקמה! להחזיר ואפילו מעט על הנזק שנגרם לנו.\n\nאם נשכיל להבין שכל הבלי העולם הזה אינם אלא כאותו בניין של חול שבנה הנער הקטן, נבין שאותו אחד שהזיק אותנו בעניינינו החומריים גרם לנו לנזק כל-כך קטן, שאינו ראוי כלל להתייחסות מצידנו, ובוודאי שלא לעונש ונקמה.\n\nלעיתים מחמת קוצר דעתנו נראה שהנזק שנגרם לנו הוא גדול ביותר, אך עלינו להבין שהסיבה לכך היא צרות האופקים שמאפיינת את האדם בעולמנו.\n\nאם רק נסגל לעצמנו מבט רחב יותר, נבין שכל הבלי העולם הזה אינם אלא כבניין משחק שבונה נער על החול.\n\nלא פעם אנו רואים אדם צועק לבורא עולם שיעניש את חבירו שעולל לו רעה.\nאף-על-פי שיכול להיות שהוא צודק בטענותיו בורא עולם לא יענה למשאלת ליבו - הקב"ה מתייחס לתפילתו של הנפגע באותה צורה שהתייחס האב לבנו הקטן -\nבורא עולם מבין את צערו, אך לא כועס על מי שגרם את הצער, לפי שהוא יודע שהכל כבניין חול, זמני וחולף.\n\nראייה כזו תתן לנו שלווה כאשר נפסיד, ניפול או ננזק חלילה.\nכי הכל הוא ארמון חול, ארעי וחולף!\nנתמקד תמיד בדברים הנצחיים, באלו שישארו איתנו לעד...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

2016-07-28 08:24:00: *בס"ד*\n*בוקר טוב... חיזוק יומי... כב' תמוז*\n *'כבוד האדם'*\n\nרבי יהודה הנשיא ורבי חייא הלכו יחד בדרך. בהליכתם הם הגיעו לעיר אחת, נכנסו לתוכה ושאלו את אנשי העיר: "יש לכם כאן תלמיד חכם שאפשר לראותו ואף ללמוד ממנו תורה?"\n\nהשיבו להם בני העיר: "אכן יש לנו בעיר תלמיד חכם וצדיק, אך הוא סומא, הוא אינו יכול לראות".\n\nכששמע רבי חייא את תשובתם, פנה לרבי יהודה הנשיא ואמר: "כבודו ישאר כאן ואני אלך לראות את הצדיק ואספר לך עליו, הרי נשיא אתה בתוכנו ואין זה מכבודך".\nרבי יהודה לא הסכים ודרש ללכת אף הוא לראותו.\n\nהם הגיעו לצדיק הסומא, ישבו עימו ושמעו ממנו דברי תורה נפלאים.\n\nלפני צאתם בירכם הצדיק ואמר: "כשם שראיתם פנים הנראים ואינם רואים... כך תזכו לראות פנים הרואים ואינם נראים... תזכו לראות את פני השכינה!"\n\nבאותה שעה אמר רבי יהודה לרבי חייא: "את זה רצית למנוע ממני? כזו ברכה מיוחדת רצית שאפסיד בגלל 'הכבוד' שלי?" (חגיגה ה':)\n\nאמר רבי חנינה: "הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז'.)\n\nלא פעם אנו מסתכלים על החיצוניות של האחר ומיד פוסלים את דעותיו, את השכלתו, את כולו.\nכבר בעיניים 'המתנשאות' שלנו אנו מבטלים אותו ואת דבריו.\n\nרבי חנינה למד הרבה יותר דווקא מתלמידיו, אולי כי הוא הסתכל עליהם בראייה שווה, הקשיב להם, נתן להם משמעות וכך למד מהם.\n\nאם נפנים שניתן ללמוד מכל אדם, גם אם בעיניים שלנו הוא אדם 'פשוט', קטן ואולי לא משכיל, נוכל לא רק לרכוש יותר ידע אלא נתחיל בכך להעריך כל אדם כמו שהוא!\n\nרבי יהודה ויתר על כבודו וזכה לחידושים וברכה גדולה מאותו סומא, גם אנו יכולים בקלות לוותר על כבודנו ומעמדנו 'ולרדת אל העם'... מי יודע, אולי דווקא משם תבוא לנו הידיעה, ההצלחה, הישועה...\n\nלא סתם אמרו חז"ל: "לעולם אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך" (מגילה טו'.)\n\nלעיתים ברכה של אדם פשוט מקובלת יותר מצדיק גדול...\nכבד והערך כל אדם, כך גם אותך יעריכו ויכבדו כולם...\n\nיום טוב ובשורות טובות\nלגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!